העד שחזר בו

כאמור לעיל, הממשל בארה"ב הקים קרן מיוחדת לתשלום לנפגעי חיסון (מאחר שהוא פטר את חברות החיסונים מלשלם פיצויים). ואכן, כבר שולמו מתוך הקרן הזאת מיליארדי דולרים לנפגעי חיסון שונים. אבל מעולם* לא שולמו פיצויים על נסיגה לאוטיזם כתוצאה מחיסון. שהרי, אם זה היה קורה, זאת הייתה נחשבת בעצם כהודאה רשמית שחיסונים אכן עלולים לגרום לאוטיזם.

ה-CDC, כראיה וכהוכחה לדבר, הסתמכה בעיקר על עדותו של ד"ר אנדרו צימרמן, נוירולוג ילדים בעל שם עולמי, שהעיד בבית משפט, שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם. והדיון הוכרז כסגור.

אבל לפני כמה שנים, החליט ד"ר צימרמן להתוודות ולומר שכבר אז בזמן השימועים שהתרחשו בבית המשפט, הוא סיפר בפרטיות לכמה פקידי ממשלה שחיסונים אכן גרמו לאוטיזם בחלק מהילדים. אבל את הוידוי הנ"ל הממשל העלים והסתיר מעיני הציבור לחלוטין. ועד היום ה-CDC משתמש בעדות הישנה שלו כראיה שחיסונים לא גורמים לאוטיזם.

בשלב מסוים, ד"ר צימרמן חבר לעו"ד פ, קנדי ג'וניור, שכידוע נלחם כבר שנים לחשיפת האמת בנוגע לחיסונים. והיה זה עו"ד קנדי ששיכנע את ד"ר צימרמן לתעד את הודאתו בתצהיר, ותחת שבועה.

את התצהיר הנ"ל שמעיד שכל עדותו הישנה של ד"ר צימרמן הייתה שקר, קנדי שלח לכמה וכמה פקידים בממשל האמריקאי. אבל כמו בתקשורת, גם בתוך הממשל, לחברות התרופות יש שליטה חזקה במתרחש. כמות הלוביסטים שיש לחברות התרופות כפולה מאנשי הממשל עצמו. ומלבד מיליוני הדולרים שהם שופכים שם לכל מי צריך, רק כדי לשמן את המערכת, איומים בפועל מתרחשים שם גם כן.

ולכן גם הסיפור הזה, כמו קודמו, הושתק לחלוטין, ולא נעשה עד היום שום דבר בנידון כדי להזהיר את ההורים או לנסות לפחות למזער את הנזקים.